 |
השערת המגע
אחת הטכניקות עבור הפחתת דעות קדומות שנחקרה רבות, היא מגע בין-קבוצתי (Hewstone & Brown, 1986). בספרו "טבעה של הדעה הקדומה" שער גורדון אולפורט (1954, עמ' 281)
שאפשר להפחית דעה קדומה (אלא אם כן היא מושרשת עמוק במבנה האופי של היחיד) ע"י מגע שווה-סטטוס בין קבוצת הרוב והמיעוט המחפשות אחר מטרות משותפות. ההשפעה של המגע תקודם רבות אם הוא ילווה בתמיכתם של המוסדות החברתיים (דהיינו, ע"י החוק, מנהג או אווירה מקומית), ובהנחה שהמגע הוא מן הסוג המוביל לתפיסה של אינטרסים משותפים ואנושיות משותפת בין חברי שתי הקבוצות.
השערה זו, הידועה כיום בשם "השערת המגע", קיבלה תמיכה מחקרית רחבה. בסקירה של 203 מחקרים מ-25 מדינות, בהם היו מעורבים תשעים אלף משתתפים, תומס פטיגרו ולינדה טרופ (2000) מצאו ש- 94% מהמחקרים תמכו בהשערת המגע (כלומר, ב-94% מהמקרים, היתה הפחתה בדעות הקדומות ככל שהמגע הבין-קבוצתי היה גדול יותר).
אם התמיכה היא כה גדולה, מדוע לא הכחיד המגע הבין-קבוצתי את הדעות הקדומות מהחברה האנושית? הבעיה בשימוש במגע כדי להפחית דעות קדומות היא לא בכך שהשערת המגע שגויה, אלא בכך שקשה מאד לקיים את התנאים להצלחתה, אותם תיאר אולפורט. בסביבות רבות בעולם אש הדעות הקדומות מלובה ע"י קונפליקט ותחרות בין קבוצות שאינן שוות בסטטוס שלהן, כגון: ישראלים ופלשתינאים, לבנים ושחורים, אזרחים ותיקים ומהגרים חדשים (Esses, 1988; Levine & Campbell, 1972). בתנאים של תחרות וסטטוס לא-שווה, מגע אפילו יכול להגביר את הדעות הקדומות במקום להפחיתן. לדוגמא, בסקירה של מחקרים שנערכו במשך ולאחר ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר בארצות הברית, מצא וולטר סטפן (1986) ש- 46% מהמחקרים דווחו על עליה בדעות הקדומות בקרב התלמידים הלבנים, 17% דווחו על ירידה בדעות הקדומות, והשאר דיווחו שלא היה כל שינוי בדעות הקדומות בקרב התלמידים הלבנים.
המפתח הוא לעצב מצבים שיובילו לאינטראקציות של שיתוף פעולה ותלות הדדית בחיפוש אחר מטרות משותפות, ויגרמו לאנשים לחשוב בקטגוריות חדשות, כלומר מ"אנחנו והם" ל"אנחנו" (Desforges, et al., 1991; Dovidio & Gaertner, 1999; Sherif, Harvey, White, Hood, & Sherif, 1988). מחקר שנערך בכתות בית-ספר, מצא שטכניקות למידה שתופית מעלות את ההערכה העצמית, את המוראל, את האמפתיה של התלמידים מעבר לחלוקות הגזעיות והאתניות, וגם משפר את ההישגים הלמודיים של בני קבוצות המיעוט מבלי להתפשר על רמת ההישגים של בני קבוצות הרוב (Aronson & Bridgeman, 1979). אחת הטכניקות המוקדמות ביותר שנחקרו, נקראת "כיתת התצריף" (פאזל), מחלקת את התלמידים לקבוצות עבודה קטנות ומעורבות מבחינת ההרכב הגזעי. כל חבר בקבוצה מקבל פיסת מידע חיונית הנוגעת לנושא הנלמד (על ידי כך נהפך כל חבר בקבוצה לכזה שאין לוותר עליו מנקודת מבטם של חברי הקבוצה האחרים). טכניקת התצריף פותחה באופן מקורי במיוחד כדי להפחית דעות קדומות גזעיות, ועשורים של מחקר מציעים שהיא יעילה מאד בקידום מגע בין-גזעי חיובי (Aronson & Patnoe, 1997).
 |
עמוד 24 מתוך 27 |
 |
|
|
